<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"ז</h1>
<h2>דף סו:</h2>
הזהירה תורה על ממזר בפרשת תצא (דברים כ"ג ג') לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא (להם) [לו בקהל ה'], כלומר לעולם אסורין, אחד זכרים ואחד נקבות באיסור זה, (ע"פ רמב"ם איסו"ב פט"ו הל' א'), ושנינו בפרק החולץ (יבמות מ"ט א') איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא [ורבי] שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ור' יהושע אומר כל שחייבים עליו מיתת בית דין, וטעם כולם מפרש בגמרא. פוסק בה"ג (דף נ"ב א') וכן [פסק] הר"י (קידושין ס"ו ב' תד"ה כל) שהלכה כשמעון התימני [ו]אף על פי שאין למידין מהלכה הכתובה במשנה וברייתא כדאיתא בבבא בתרא (ק"ל ב' ורשב"ם ד"ה עד) מכל מקום הלכה כשמעון התימני שהרי שנינו סתם משנה כמותו בפרק האומר (קידושין ס"ו ב') ושנויות שם הלכות פסוקות, וכיוצא באותה משנה סתמא קורא הילכתא פסיקתא בפרק הגוזל קמא (ב"ק ק"ב א' ובתו') וגם ר' אליעזר בן יעקב שמשנתו קב ונקי סובר בפרק החולץ (יבמות ל"ז א') יש ממזר מאשת אח, ותניא ר' אליעזר בן יעקב אומר (שם ל"ז ב' ע"ש) לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך במדינה אחרת וישא אשה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא [את] אחותו ונתמלא כל העולם [כולו] ממזרים ועל זה נאמר (ויקרא י"ט כ"ח) ומלאה הארץ זמה, אבל מחייבי לאוין אין ממזר דפסקינן בפרק החולץ (יבמות מ"ה ב') הלכה שגוי ועבד שבא על בת ישראל הוולד כשר, ואמרינן בפרק ראשון (י"ד א') פשיטא שבני חייבי לאוין כשרים נינהו (יבמות מ"ט א' תד"ה שמעון), ובפרק אחרון דקידושין (ע"ח א') אומר הכל מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה אלמא יש תפיסת קידושין אפילו בלאו דשאר, ואם כן אין הוולד ממזר (יבמות מ"ט ב'), וטעם דשמעון התימני אף על פי שמפי הקבלה אמר כן הסמיכו על המקרא שנאמר (דברים כ"ג א') ולא יגלה כנף אביו וסובר שבשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר שהיא עליו בכרת וסמיך ליה לא יבא ממזר ללמד שיש ממזר (מ)מחייבי כריתות (שם מ"ט א') וזהו מכל העריות כולן אף מחייבי מיתות בית דין שבכולן [יש] כרת, ואף על פי כן אומר שם שהכל מודים בבא על הנדה שהוולד אינו ממזר, ומה שאמרנו שאלו המקראות הם סמוכין, והרי מפסיק לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה יש לפרש שמאחר שאינם בני בנים לא חשיב הפסק (שם תד"ה וכתיב). ומניין שלא יבא דכתיב גבי ממזר ופצוע דכא וכרות שפכה עמוני ומואבי מצרי ואדומי בביאת בעילה הכתוב מדבר, [ונפרשנו] כביאה [דכתיב גבי אונן] (בראשית ל"ח ח') בא אל אשת (אחיו וכביאה) [אחיך ויבם אותה, וכמו ההיא דכתיב] (שם י"ח) ויבא אליה ותהר לו ולא נפרשנו כביאה ולא יבא אל תוך המחנה (דברים כ"ג י"ב) [ולא כביאה דכתיב] (שמות ל' כ') ובבוא(כ)ם אל אהל מועד שפירושן לא יכנסו לתוך הקהל ולא יכנסו לאהל מועד, אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הענין מדבר בעריות ובבעילת איסור כדכתיב [לא יקח את אשת אביו ו]לא יגלה (את) כנף אביו [וכל הענין] אף כאן בביאת ערוה ובבעילת איסור הכתוב מדבר (יראים סי' ל').
<h2>דף סח.</h2>
גרסינן בפרק החולץ (יבמות מ"ט א') ובפרק האומר (קידושין ס"ח א') אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה שאין הוולד ממזר מאי טעמא ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה. ובפרק עשרה יוחסין (קידושין ע"ב ב') פוסק כרבי יוסי שאומר ממזרים ונתינים טהורים לבא בקהל לעתיד לבא.
<h2>דף סט.</h2>
בפרק החולץ (יבמות מ"ה ב') פסקינן, גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר בין בפנויה בין באשת איש בין באונס בין ברצון, וגוי ועבד הבא על הממזרת הוולד ממזר, וממזר הבא על הגויה הוולד גוי, נתגייר הרי הוא כשר כשאר גרים, ואם בא על השפחה הולד עבד, שחררו הוולד כשר כשאר עבדים משוחררים ומותרין בבת ישראל, זה הכלל בן הבא מן העבד ומן הגוי ומן השפחה ומן הגויה הרי הוא (כמוהו) [כאמו] (רמב"ם איסו"ב פט"ו הל' ג'—ד'), לפיכך פוסק בפרק האומר (קידושין ס"ט א') כרבי טרפון שאומר יכולין ממזרין ליטהר, כיצד ממזר מותר (מתחילה) [לכתחילה] לישא שפחה כדי לטהר את בניו שהרי כשנולד הבן הוא עבד שחררו הוולד בן חורין.
<h2>דף עג.</h2>
בפרק עשרה יוחסין מסקינן, ממזר מותר לישא גיורת וכן הממזרת מותרת לגר, והבנים משניהם ממזרים כרבי יוסי כדאיתא בפרק האומר (ס"ז א') שהוולד הולך אחר הפגום שנאמר בקהל ה' וקהל גרים לא איקרי קהל ה', גיורת שנשאת לגר וילדה בן אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה הרי זה מותר בממזרת וכן [בן] בן בנו עד שישתקע שם גיותו ממנו ולא יודע שהוא גר ואח"כ יאסר בממזרת, ואחד הגרים ואחד העבדים משוחררים דין אחד לכולם, אבל גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הוולד ישראל לכל דבר ואסור בממזרת (ע"פ רמב"ם איסו"ב פט"ו הל' ז'—ט'). שלשה ממזרים הם ממזר ודאי ממזר ספק ממזר מדברי סופרים, ממזר ודאי כאשר בארנו, ממזר ספק זה הבא מספק ערוה כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין או שנתגרשה ספק גרושין וכיוצא בהן, והאשה ששמעה שמת בעלה ונשאת והרי בעלה קיים ובא בעלה הראשון עליה והיא תחת השני הרי הבן ממזר מדברי סופרים (ע"פ הל' י' שם). דין תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי אסור ולא ממזר ספק אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין ואסרו כל הספיקות לבא בקהל (שם הל' כ"א) וממזר ספק אסור בממזרת ודאי[ת] ואפילו בממזרת ספק אסור שמא אחד אין ממזר והשני ממזר ודאי (ע"פ רמב"ם שם הל' כ"ב) (ד)[ו]אין לספיקות תקנה אלא שישאו מן הגרים (ע"פ הל' כ"ג שם), אבל ממזר של דבריהם מותר לישא ממזרת של דבריהם (שם הל' כ"ב).
